אהבה היא רגש לא מאושר
מסביבה חוטי תיל וחומות לבנים.
אהבה היא בגדר חלום
והדרך אליה לא סלולה, דרך עפר.
וכמו ריקוד עם הגורל אני מנסה להתקרב,
בתקווה שיום אחד אדע להתאהב.
ובינתיים אני שורף את כל מה שבדרכי,
משאיר מאחור שדה שרוף, שדה הלבבות השבורים.
והעולם צוחק עלי, מקיף אותי באנשים משוגעים.
הם כולם חוו התרגשות, ידעו פרפרים.
ובזמן המסע הארוך שלי אני מבין שאני נשאר במקום,
כבול בשלשלאות ומסביבי סורגים.
אני חש כמו מושא ללעג וצחוק,
כמו חיה אומללה בכלוב בגן החיות.
ומחשבותי נודדות למקומות אחרים,
מחשבה רודפת אחרת,
ואני מגלה,
שלא אחווה לעולם התרגשות, לא אדע לעולם פרפרים.
;){kind=link}